דוגמה אישית?
מקרה שקרה בבילוי בבריכה. ילדים משחקים במתחם ג'ימבורי קטן. ההורים יושבים על הדשא בחוץ.
פתאום אחד הילדים יוצא בבכי ומספר לסבתא שלו שכמה ילדים (כבני 8-10), לא נותנים לו לשחק בפנים ושניים מהם הרביצו לו.
הסבתא נכנסת אתו ומנסה לברר עם הילדים בעדינות ובנועם מה קרה.
הילדים מקשיבים לה ונראה שהעניינים נרגעים והשלום שב אל מזרוני הג'מבורי.
אבל... אחרי 10 דקות מגיע אחד הילדים שהרביצו, ומביא תגבורת.
האבא שלו מגיע אתו וגוער בסבתא על כך שהיא גוערת בבנו.
הוא ממש מגבה אותו!!!
הוא פונה לבנו וכל שפת הגוף שלו מסבירה לילד שלא יתייחס למטרד שלידם.
בשלב הזה הסבתא מבינה עם מי יש לה עסק ויוצאת החוצה.
האב ובנו יוצאים אף הם, אבל אז...
אחרי כמה דקות הילד חוזר ועומד במרחק מספר צעדים מהסבתא וצועק לה:
"מטומטמת", "אמרנו אותך למנהל והוא יגרש אותך מכאן", וממשיך לקלל.
פשוט יושב שם מולה ומקלל אותה!!!
אבל למה שינהג אחרת? ככה לימדו אותו. זוהי הדוגמה שהוא מקבל בבית.
אף אחד לא דיבר אתו על כבוד לאדם מבוגר,
אף אחד לא סיפר לו על אדיבות או על הגינות,
אף אחד לא גילה לו מהו נימוס בסיסי בין בני אדם...
ראיתי הכל והרגשתי כעס גדול ועצב ענק.
כעס על הבורות הדורסנית של האבא הזה שמעביר אותה לבנו, ועצב על הילד הזה שלא מכיר אחרת ונגרר לשם...
מקווה בשבילו (ובשבילנו) שכשיעמוד על דעתו ידע לבחור נכון ונבון לעצמו.